גמרא
פירוש
עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד.
אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: דָּיְקָא נַמֵי דְּקָתָנֵי ״אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, חַיָּיב״, הָא לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, פָּטוּר. מִכְּלָל דְּלַאֲחֵרִים, לָא שְׁנָא גְּדוֹלִים וְלָא שְׁנָא קְטַנִּים, חַיָּיב. דְּאִם כֵּן, לִיתְנֵי ״קְטַנִּים״ סְתָמָא! שְׁמַע מִינַּהּ.
אֲמַר רָבָא: הִלְכְתָא שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר, חַיָּיב, לָא מִבַּעְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, דְּגָרוֹעֵי גַרְעַהּ לִשְׁמִירָתוֹ, אֵלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּיב. מַאי טַעֲמָא? דַּאֲמַר לֵיהּ: ״אַתְּ מְהֵימַנְתְּ לִי בִּשְׁבוּעָה, הַאיְךְ לָא מְהֵימָן לִי בִּשְׁבוּעָה.״כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בתוספות בד״ה את מהימנת כו׳ ולכך היכא שהשומר הראשון יכול לישבע כו׳ פטור עכ״ל. והיינו דינא דמתני׳ שנשבע השוכר שמתה כדרכה אצל השואל ופטור וזה כוונת התו׳ דלא תקשה לרבא ממתני׳ כי היכי דאקשינן לעיל לאביי לטעמא דאין רצוני וק״ל:
בפרש״י בד״ה לדידכו דאמריתו טעמא כו׳ אנא לא ס״ל לא אתקפתא ולא שינויא כו׳ עכ״ל. ולפ״ז עיקר התירוץ חסר מן הספר דמ״מ חזינן דר׳ אבא ור׳ אמי תרווייהו ס״ל דלא שייך לומר האי סברא דמלאך המות מ״ל הכא כו׳ ואם רבא פליג עלייהו הכי ה״ל למימר בהדיא מדר׳ אבא ור׳ אמי קא מותבית לי וכבר כתבתי לעיל בלשון התוספות בד״ה אין רצוני שלולי פי׳ רש״י דכאן ופירוש התוספות שם היה מקום אתי לפרש דה״ק רבא דלעולם ר״א ור׳ אמי כוותיה ס״ל לדינא דלא שייך לחייב במתה כדרכה אף אחר פשיעה אלא דאפ״ה הוצרכו לשקלא וטריא דידהו דהיינו לדידכו דמתניתו אליבא דר״י טעמא דאין רצוני כו׳ וא״כ סברי דלהאי טעמא שייך לחייבו שפיר אף בכל האונסין מטעם דהו״ל משנה מדעת המפקיד וא״כ קשיא להו שפיר ממתני׳ דהשוכר ומתה כדרכה אבל לדידי לא שייכא האי שקלא וטריא וא״כ אינהו גופא כוותי ס״ל לדינא אלא לטעמייכו קאמרי אבל לרש״י ותוספות לא משמע לפרש כן כמ״ש לעיל ודו״ק:
בתוספות בד״ה אי הכי כו׳ ורישא דקתני אי עלתה פטור מיירי שתקפתו ועלתה כו׳ עכ״ל. ואף על גב דלפי השקלא וטריא דהכא וכן משום דקדוק לשון א״ה אין כאן שום הכרח לפרש כן דברי רבא דשפיר מצינן לאוקמי אליביה דפטור אפילו בלא תקפתו ועלתה אלא דכתב כן משום דקושטא דמילתא הכי הוא דאף לרבא דוקא בתקפתו ועלתה פטור אפילו בשומר שכר אבל בלא תקפתו נהי דפשיעה לא הוי מ״מ אונס נמי לא הוי וש״ש מיהא חייב עליה דקי״ל כר״פ סוף פרק הפועלים דמצי א״ל להכי יהיבי לך אגרא לנטורי נטירא יתירתא ואם כן ה״נ כשלא תקפתו היה לו לשמרו שלא תעלה מעצמה לראשי צוקין דשכיח הזיקא שתפול וכמו שכתבתי כן כתב הרי״ף להדיא בפרק הפועלים דדוקא כשתקפתו פטור וכן כתב הרמב״ם ועי׳ ברא״ש שם ובטור ח״מ סי׳ רצ״א דבש״ש איירי והדברים עתיקין מחלוקת ישנה בין הראב״ד והרמב״ן ע״ש:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush